לימודי הנחיית קבוצות שימוש יעיל בעבודה קבוצתית משותפת

 

מדריכים רבים מדיסציפלינות שונות באוניברסיטאות משתמשים בעבודה קבוצתית כדי לשפר את הלמידה של תלמידיהם. בין אם המטרה היא להגביר את ההבנה של התלמיד לתוכן, לבנות מיומנויות מסוימות שניתנות להעברה, או שילוב כלשהו בין השניים, המדריכים פונים לעתים קרובות לעבודה קבוצתית קטנה על מנת לנצל את היתרונות של לימודי הנחיית קבוצות. 

המונח הרשמי לסוג זה של עבודה קבוצתית נקרא למידה שיתופית, והוא מוגדר כשימוש בהוראה של קבוצות קטנות על מנת לקדם תלמידים שעובדים יחד, כדי למקסם את הלמידה שלהם ושל אחרים. למידה שיתופית מאופיינת בתלות הדדית חיובית, כאשר התלמידים תופסים כי ביצועים טובים יותר על ידי אנשים מייצרים ביצועים טובים יותר על ידי הקבוצה כולה.

שיטת הוראה יעילה

זה יכול להיות במתכונת פורמלית או לא פורמלית, אבל הלמידה השיתופית כרוכה לעתים קרובות בהתרבות ספציפית של מאמן שהשלים לימודי הנחיית קבוצות על מנת למקסם את האינטראקציה של התלמידים ותהליך הלמידה. 

זהו תהליך מתמיד של הסתגלות, שמאופיין בעבודה בכיתות קטנות וגדולות, וגישת למידה זו יכולה להיות אחת מגישות ההוראה היעילות ביותר שעומדת לרשות מדריכים במכללות.

איך זה עובד?

בלמידה שיתופית בלתי פורמלית, קבוצות קטנות של שניים עד ארבעה תלמידים עובדים יחד לפרקי זמן קצרים בכיתה, בדרך כלל עד תקופת מחזור אחת, על מנת לענות על שאלות או להיענות להנחיות מדריך מיומן שיטות שלמד במסגרת לימודי הנחיית קבוצות.

הוראת עמיתים

לימודי הנחיית קבוצות קובעים הליכים להתמודדות עם תגובות אישיות. התלמידים נשאלים שאלות שהתשובות להן נוגעות בדרך כלל לבחירה מרובת מושגים. התלמידים חושבים על תשובתם ומציעים את תגובתם לפני שהם פונים לעמיתיהם על מנת לדון באפשרויות של התשובות שיכולות להתאים. 

התלמידים יכולים לשנות את תשובותיהם לאחר הדיון, והשיתוף מתבצע על ידי התלמיד שמציע תשובה שיש בה היבט של גירוי לדיון ברמה גבוהה. גישה זו מותאמת במיוחד לתלמידים מחוננים.

בגישה זו, קבוצות של סטודנטים עובדים בצוותים של ארבעה משתתפים שמתמחים בקטע אחד של חומר חדש, בעוד שצוותים מומחים אחרים בכיתה עובדים על חלקים אחרים של חומר חדש. בהמשך, מוקמות קבוצות חדשות בכיתה, ובכל קבוצה יש חבר אחד מכל צוות מומחים. חברי הצוות החדש, בתורם, מלמדים אחד את השני על החומר שבו הם מתמחים.

מהו הבסיס התיאורטי?

השימוש בקבוצות למידה שיתופיות בהוראה מבוסס על עקרון הקונסטרוקטיביזם, תוך שימת לב מיוחדת לתרומת האינטראקציה החברתית. ביסודו של דבר, הקונסטרוקטיביזם נשען על הרעיון שאנשים לומדים באמצעות בניית הידע שלהם, חיבור רעיונות חדשים וחוויות לידע ולניסיון קיימים על מנת ליצור הבנה חדשה או משופרת. 

השיקול של התפקיד שהקבוצות יכולות למלא בתהליך זה מבוסס על תיאוריה של תלות הדדית חברתית, שצמחה מתוך הזיהוי של קבוצות כגופים דינמיים שיכולים להציג תלות הדדית מגוונת בין חברים, כאשר לחברי הקבוצה יש מוטיבציה להשגת מטרות משותפות.

נגישות
גלילה לראש העמוד